בעבר הייתה מחשבה שהדיגיטליזציה והקדמה תפתור בעיות ולאנשים יהיה יותר זמן פנוי. בפועל היא גרמה לכך שאנחנו כל הזמן עובדים. הנגישות הדיגיטלית, והקרבה למכשירים הפכה אותנו לזמינים כל הזמן, ומקומות העבודה מצפים מאיתנו להיות זמינים כל הזמן. בפועל השעות שאני מבלה בעבודה התארכו.
בנוסף במידה ועובדים על פרוייקט גלובלי, ההבדל בשעות העבודה בעולם תמיד צריכים להיות זמינים לעובדים ששעות העבודה שלהם בסין או בארצות הברית והבדלי השעות יוצרים מצב בו בכל זמן נתון זהו זמן עבודה ומיילים מתקבלים ונשלחים ואנחנו צריכים ונדרשים להיות עם היד על הדופק.
עם הקורונה המעבר לעבודה מהבית התחזק הטשטוש בין זמן עבודה לזמן הפנוי של העובד, העבודה החלה להימדד לפי הספק ופרוייקטים ולא לפי שעות.
עצמאים חווים את נזילות השעות בצורה הכי משמעותית בה זמני העבודה נקבעים על ידי הלקוח (ולרוב העבודה צריכה להיות מוכנה לאתמול) כך שהם נעים בין עבודה אינטנסיבית לבין "חורים" ללא רצף עבודה.
למעסיקים יש נטייה ליצור משרה עם שעות עבודה גלובאליות ובכך להעסיק את העובדים בשעות נוספות ללא תשלום
בישראל במיוחד, תרבות העבודה היא מאד אינטנסיבית, מאד קרובה ליפן. קיים חוק שעות עבודה ומנוחה אשר הפיקוח עליו כמעט ובכלל לא נאכף.
הקפיטליזם כמערכת גורם לזה שכל דבר בחיינו מתומכר וזמן שווה כסף (כמו הקשרים החברתיים שלנו ועוד הרבה דברים) וזו בעיה בפני עצמה.
Comments