כיום האחריות על בניית תהליכי קריירה עם התפתחות וצמיחה מוטלת על העובד. בעבר ובמדינות מסויימות בהן העובד נשאר במקום עבודה אחד מקום העבודה מספק תהליכי קידום אך בעולם שלנו העובד מקדם את עצמו לרוב במעבר שבין מקום עבודה אחד לבא אחריו בצורה עצמאית. מקומות עבודה שמספקים אופק תעסוקתי ואפשרויות צמיחה נהנים מעובדים עם שאיפות ומטרות להתקדם בחברה ומחזקים את נאמנות העובדים לחברה ועובדים מרוצים יותר.
דרישת מנהלות משאבי האנוש HR לקבל עובדים עם נסיון באותו התחום מקשה על תהליך ההתקדמות העצמאי של העובד להתפתח לתפקידים רצויים
קיימים תפקידים בענפים מסויימים כמו עורכי דין בהם האופק התעסוקתי מובנה בתפקיד ובמידה ומרוצים מהעובד יש לו את האופק התעסוקתי לגדול ולהפוך להיות שותף באותו משרד
נושא זה נוגע גם בכלכלה טכנולוגיה ואוטומציה, ואחת הדיסטופיות הלא ממומשות עד היום היא שלא יהיו מספיק מקומות עבודה לכל האנשים הרוצים לעבוד וזה ייצור שכבה שלמה שיצאה "מחוץ למשחק" ואילו עלולים להיות מחוסרי עבודה צרכני טכנולוגיה
בעולם שהדבר היחידי הבטוח בו הוא שינוי, על העובדים יש מחוייבות לא כתובה להיות קשובים לפיתוחים בתחומם ובכלל כדי לחוש את הרוחות הנושבות ולהישאר רלוונטים ובעלי מיומנויות נדרשות בעולם העבודה המשתנה. בעתיד סבורים שהפיתוחים הטכנולוגיים יאלצו עובדים לשנות מקצוע כל 10 שנים. ובהסתכלות רחבה ממשלות צריכות להערך למצב בו כישורי שווקים שלמים עלולים להיות לא רלוונטיים במהרה, ובניית מנגנוני הגנה בעבור עובדים אילו, (בחודשי ההכשרה למקצועות החדשים ועוד)
מיזם ה UBI מנסה לתת מענה לחשש זה ע"י שינוי המודל ביצירת ביטחון תעסוקתי שלא מבוסס על עבודה כמקור הרווח היחיד במידה וחשש זה יתממש.
Kommentare